אסונות מחברים בין אנשים – השריפה בקליפורניה

התוכנית 'בתים פתוחים בחירום' הפכה ל-Airbnb.org

התוכנית 'בתים פתוחים בחירום' התפתחה והפכה ל-Airbnb.org, עמותה חדשה הפועלת לפי סעיף ‎501(c)(3)‎. תודה שהקמתם איתנו את קהילת 'בתים פתוחים בחירום'. אנחנו שמחים להתחיל יחד איתכם את הפרק החדש הזה.

בבוקרו של 8 בנובמבר 2018, מליסה ג'ונסון הייתה בחודש השמיני להריונה והרשתה לעצמה להישאר עוד קצת במיטה, בזמן שילדיה התכוננו לבית הספר. היא זוכרת שבעלה ובתה דיברו על השמיים – הם היו כתומים – וחשבו שאולי יש שריפה בעיירה הסמוכה.

כעבור חצי שעה, התקשרה בתה של מליסה. "היא אמרה שביטלו את הלימודים. קמתי מהמיטה והבטתי לשמיים – הייתי בהלם," אומרת מליסה. "הם היו בצבעי אדום וכתום ונראו כאילו יום הדין הגיע. ואז ראיתי שמסביב הכול מכוסה אפר."

במשך 14 שנים, מליסה ובעלה טרוור גרו בפרדייז שבקליפורניה – אבל עברו לביתם שבוע לפני השריפה ההרסנית שהיכתה במדינה. באותו בוקר, "משהו בתוכי אמר לי שאנחנו חייבים לארוז הכול ולהסתלק משם, רק ליתר ביטחון, רק כדי להיות בטוחים."

נוסף למליסה, טרוור ושני ילדיהם, בין "כולם" היו אביו של טרוור, שני כלבי דני ענק, כלב טוי פודל, חתול וארנב. הם ארזו הכול בשתי מכוניות, ומליסה מיהרה לאסוף את ילדיה.

"אנשים נכנסו לפאניקה ונהגו כמו מטורפים. זה לגמרי נראה כמו משהו שרואים בסרטים. משהו כל כך מפחיד, שלא חשבת שתראי ותחווי בחייך. האש משתוללת משמאלך, מימינך, ממולך ומאחוריך. ברגעים מסוימים הרגשתי שאני נוהגת לתוך האש – ולא ידעתי אם אני נוסעת בכלל לכיוון הנכון. בכיתי כל הדרך."

המשפחה הגיעה בסופו של דבר לצ'יקו שבקליפורניה, שם שהתה אצל אחותה של מליסה – אבל זו הייתה דירה עם חדר שינה אחד, שהתארחו בה ארבע משפחות יחד. "היינו בסך הכול 15 אנשים, ו-18 או 19 בעלי חיים," אומרת מליסה. "אמא שלי ישנה במכונית שלה, אבל עדיין, היה צפוף מדי בדירה, שהייתה אולי בגודל של 90 מ"ר. במיוחד בגלל שהייתי בהיריון, זה היה מאוד לא נוח. אז ידעתי שאנחנו צריכים לחשוב על משהו אחר."

כמה ימים אחרי שפרצה שריפת הענק, ישבה סינדי דולפין בכנסייה והקשיבה לדרשה של הכומר, שעסקה ברעיון הנתינה מכל הלב. "הוא תיאר מצב של עשייה ללא עכבות – נותנים כל מה שיכולים וכך מוסיפים ערך לחיים," מספרת סינדי, יזמת מסקרמנטו שבקליפורניה.

סינדי, שההתנדבות לא הייתה זרה לה, כבר עבדה עם קבוצות נוער מטעם הכנסייה, חנכה נער במשפחה אומנת וארגנה ארוחות בוקר לחסרי בית, בין שאר הפרויקטים שלה. "אבל כששמעתי את דבריו, חשבתי לעצמי שלמעשה, 'ממש לא רחוק מכאן במחוז בוטה משתוללת שריפה איומה, ואני לא עושה כל מה שאני יכולה.' לשלוח שמיכות וחולצות זה נחמד מאוד, אבל איך אוכל לתרום משהו חיוני לתהליך השיקום?"

היא יצרה קשר עם נציגות כיבוי האש המקומית, שהפנתה אותה לתוכנית בתים פתוחים בחירום. סינדי מעולם לא אירחה דרך Airbnb, והיא שוכרת את הבית שלה בסקרמנטו, שיש בו גם יחידת דיור נפרדת. באישור בעלי הבית שלה, היא ניקתה את היחידה ופרסמה אותה בדף הסיוע לנפגעי אסונות בתוכנית 'בתים פתוחים בחירום'.

“בתוך שעה," אומרת סינדי, היא קיבלה הודעה ממליסה. "היא פתחה במילים – לעולם לא אשכח זאת – 'שאלוהים יברך אותך.' ואז מליסה תיארה את משפחתה: ילד בן 11, בעל, וחותן בעל מוגבלות. היא אמרה, "אנחנו במצב נואש עכשיו. אנחנו משפחה קטנה עם שני כלבים. אנחנו יודעים שזו עלולה להיות בעיה, אבל אם את מסכימה, נשמח להתארח בנכס שלך. אה, ואני גם בהיריון מתקדם.' כל התרחיש הזה פשוט נכנס לי ישר ללב – לא האמנתי שיש אדם בעולם שמסוגל להגיד להם לא."

סינדי הגיבה מיד, ותוך פחות מ-24 שעות מליסה ומשפחתה הגיעו לסקרמנטו. סינדי, שאירחה בפעם הראשונה, זוכרת שהיו לה רגשות מעורבים. "קצת חששתי, כי מעולם לא פתחתי את ביתי לאנשים זרים. לפני שפתחתי את הדלת, הרהרתי לעצמי 'אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון. אני אישה שגרה בבית הזה לבד, ואולי לא נכון מצדי לעשות את זה...' אבל כשפתחתי את הדלת וראיתי את מליסה, מיד ידעתי שאני בהחלט עושה את הדבר הנכון."

מליסה זוכרת שגם היא הייתה לחוצה. "את לא יודעת לתוך איזו סיטואציה את נכנסת, ואחרי כזה אירוע טראומטי וטרגי, היה לנו קשה לעכל את הכול," היא אומרת. "אבל כשראינו את סינדי ואת החיוך הגדול שלה, הכול נראה טוב יותר ומיד הרגשנו בנוח. ראינו שהיא מקסימה."

סינדי עשתה כמה הכנות כדי שהמשפחה תרגיש בנוח – היא ציידה את יחידת הדיור במגבות נקיות ובכמה תנורי חימום, והכינה לאורחים שוקו חם. "פשוט חשבתי מה יהיה הכי דרוּש לאנשים שעוברים למקום חדש, ועל מה הם חושבים כשהם שואלים 'אז מה עושים עכשיו?'"

שתי הנשים התכתבו ביניהן לגבי כל ענייני הלוגיסטיקה, לכן מליסה ידעה לְמה לצפות בנכס. "סינדי הודיעה לנו שהולך להיות צפוף, אבל זה לא הפריע לה – כל עוד זה לא הפריע לנו. וכמובן, אנחנו יכולים להסתדר בכל מקום. הייתה מיטה נפתחת נוספת, חדר רחצה קטן ומדהים – זה היה חמוד מאוד. הרגשנו שאנחנו בבית."

סינדי פרסמה בפייסבוק לכל החברים שלה שהיא מארחת אנשים שאיבדו הכול בשריפה. שכנים בישלו ארוחת ערב, וחברים שלחו חיתולים, בגדים ולול לתינוקת שבדרך. "החברים שלי פשוט התגייסו למשימה," אומרת סינדי. "אני חושבת שכשמכירים את המשפחה שעוזרים לה, יש לזה אפקט חזק יותר – אנשים רוצים לדעת ממקור ראשון שהם משנים חיים."

אמנם המשפחה שהתארחה אצל מליסה לנה שם רק שלושה לילות עד שמצאה דירה קבועה יותר, אבל השהות אצל סינדי עזרה לה לנוח ולתכנן את צעדיה הבאים. "חשבתי שהם יהיו במצב של בכי וחרדה," אומרת סינדי. "אבל למעשה הם היו במצב רוח טוב והודו לי. 'אנחנו נחזור שוב לעמוד על הרגליים, ואנחנו שמחים שיש לנו מקום שבו אנחנו יכולים לעשות את זה.' זו הייתה הזדמנות בשבילם להתעשת, ולהבין שאם מתקדמים צעד אחר צעד, אפשר לעבור את זה."

היום מתגוררת משפחתה של מליסה בדירה בקרמייקל, כ-20 דקות מסינדי. אנט התינוקת נולדה חמישה ימים לאחר המעבר, וסינדי ומליסה מתכתבות לעיתים קרובות בהודעות טקסט, מספרות זו לזו מה חדש ומתמוגגות מתמונות של התינוקת.

לאחרונה שכרה סינדי את מליסה ככותבת פרטי מוצר בעסק הקטן שלה, שם היא יכולה לעבוד במשרה חלקית וגם לטפל בתינוקת. מליסה אומרת שסינדי "היא אישה מיוחדת. היא הטביעה חותם על חיי. לעולם לא אשכח את טוב לבה ואת העובדה שהיא פשוט הייתה שם בשבילנו. היא ממשיכה להיות שם בשבילנו ומציעה עזרה בכל פעם שאנחנו זקוקים לה."

מליסה וטרוור עדיין מנסים להבין איך ומתי יבנו שוב את ביתם בפרדייז, אבל אין להם ספק שבטווח הארוך הם מתכוונים לחזור לשם. "מאז השריפה, למושג 'בית' יש משמעות אחרת לגמרי בעיניי," אומרת מליסה. "בשבילי, בית הוא המקום שבו נמצאת המשפחה שלך. אפשר להקים בית בכל מקום."

הצטרפו לקהילה הולכת וגדלה שיודעת לנצל את הכוח הטמון בשיתוף בזמנים קשים.

ייתכן שהמידע המופיע במאמר זה השתנה מאז פרסומו.