הייתה לי שאיפה צנועה מאוד כשהתחלתי לארח בתקופת האולימפיאדה. חשבתי לעצמי, "טוב, אולי אצליח להרוויח מספיק כדי לצאת לחופשה או לחמם את הבית שלי".

מה שגיליתי כשהתחלתי לקבל אורחים היה שהעולם שלי התחיל לפתע לגדול. אני מתה על זה. אני מעין שגרירה של לונדון, מפני שאני מכירה היטב את העיר ויכולה להראות לאנשים דברים שאף אחד לא מזכיר במדריכי הטיולים. אני יכולה לתת בחזרה. אני חשובה לאנשים.

אל תהיו לחוצים לגבי הבית שלכם, ותיהנו.

אין ספק שהיא חיונית. אני אוהבת לדעת שהיא מגבה אותי ויכולה לעזור לי במקרה הצורך. למעשה, מעולם לא הייתי צריכה להשתמש בה. היו לי אורחים נהדרים, נתתי בהם אמון והם נתנו בי אמון. אבל הבסיס לכך היא האחריות למארח.

כן, ללא שיעור. יכולתי ללמוד טקסטיל במשך שלוש שנים ב-Morley Art College. כל דבר שיכולתי לתפור וליצור ולהשתמש בידיים שלי - השגתי ועשיתי. יכולתי לנסוע לטייל. האירוח עזר לי לשלם על מטבח חדש ועל שדרוגים אחרים.

למדתי לא להיות כל כך קשורה לחפצים שלי.