רואים את השמחה בפנים של פטרישה כשהיא נזכרת בילדות שלה. כילדים, היא והחברים שלה היו משחקים בגבעות שמקיפות את נאוקלפאן דה חוארז – אזור מיוער ועשיר בצמחייה ממערב למקסיקו סיטי, שיש בו לא מעט מערות, נחלים וקניונים ושפע של חיות בר. כיום היא גאה להיות מארחת ולהראות לנוסעים שמגיעים אליה אזור בנאוקלפאן, שמאמצי שימור בשילוב עם שינויים משמעותיים הפכו אותו לביתה של קהילה סוריאליסטית ולמחווה מדהימה לאומנות ולתרבות המקסיקנית. "אני נהנית להכיר את המקום לאנשים, כי אני גאה בו", אומרת פטרישה. "אני לא רוצה שרק התושבים יכירו אותו. לדעתי יש כאן דברים ששווה לראות וזו חוויה שחבל לפספס". יש אינספור מארחים ב-Airbnb שהמכנה המשותף שמאחד ביניהם הוא הרצון להראות לאחרים את המקומות שהם אוהבים בעולם. אבל רק מעטים מהם זוכים להכיר לאחרים מקומות כמו הקן של קצאלקואטל (Quetzalcoatl’s Nest), שהיופי שלהם עוצר נשימה. המקום, שנקרא על שם אל אצטקי שחציו ציפור וחציו נחש, הוא שילוב של פארק אקזוטי ומתחם מגורים. מתחם המגורים נבנה בתוך פסל עצום וצבעוני, שמקושט בדוגמאות מורכבות ומתפתל בכל רחבי הפארק. זו יצירת מופת שתכנן חבייר סנוסיאין, הארכיטקט המקסיקני שהיה הראשון שהתחיל לעצב בתים בסגנון "הארכיטקטורה האורגנית" המקסים הזה. הבית של פטרישה הוא אחד מ-10 בתים במתחם והוא היחיד שאפשר להתארח בו דרך Airbnb. מדובר בדירה מרווחת של 5 חדרים עם חלונות מעוגלים, תקרות עגולות ועוד מאפיינים עיצוביים ייחודיים ששולבו בבניה בבטן הנחש. העיצוב והריהוט המודרניים יוצרים במקום אווירה קלילה, שבאופן מפתיע מתאימה לסביבה הפראית והקדומה שהוא נמצא בה.

פטריסיה קיבלה את הרעיון להפוך למארחת במשרה מלאה מאחת האחיות שלה, שפרסמה בעבר בית ב-Airbnb. זה השתלב עם הרצון של פטריסיה לעזוב את ההמולה והכאוס של מקסיקו סיטי, ולעבור למקום ירוק ושליו יותר. מאז 2015 היא ממלאת את תפקיד המארחת בתשוקה בלתי רגילה. פטריסיה בדרך כלל מקבלת את פני האורחים בעצמה ומובילה אותם לעבר הנכס שלה, דרך פתח לתוך צד הנחש. היא נהנית במיוחד מהבעות ההשתאות והפליאה של האורחים בשפות השונות כשהם מכירים לראשונה את הסביבה, בקריאות "וואו", "הו!", או "או-לה-לה!". "האורחים ראו את התמונות, אבל הם אף פעם לא באמת מצפים לגודל העצום של הבניין והטבע שמסביבו, הדממה של המקום ותחושת השלווה שלו", מספרת פטריסיה. פטריסיה אוהבת להציע לאורחים סיור במקום. עבור רבים מהם, הסיור הוא אחד מרגעי השיא של הביקור שלהם בקן של קצלקואטל. הסיור יכול להפוך בקלות להרפתקה של 3 או 4 שעות, אם האורחים משתפים פעולה. יש הרבה מה לראות בנכס, שמשתרע על פני 40 אקרים (כ-162 דונם), חלקו מעוצב וחלקו במצב טבעי לחלוטין. ופטריסיה בוחרת להציג את המקום בקצב איטי. היא מצביעה על פיו של הנחש שנבנה סביב מערה טבעית, מעודדת את האורחים להתבונן בפרחים ובעצים השונים, להבחין בצבעים הבהירים של העלים, להאזין לצלילי היער, ולספוג את מגוון המרקמים, גם הטבעיים וגם אלה שנוצרו ביד אדם. "לפעמים אני מזמינה אותם ללכת יחפים על הדשא ולחוש את המקום", היא אומרת.

בכל אחד מהסיורים היא תדבר על הוויצ'ול, הילידים המתגוררים במרכז אזור ההרים של מקסיקו שידועים בזכות התכשיטים הססגוניים ואומנות החרוזים שהם יוצרים. "בראש הנחש רואים השפעה חזקה של אומנות אנשי הוויצ'ול", אומרת פטריסיה. עיגולים קרמיים צבעוניים המשובצים בראש, בעיניים ובניבים של הנחש, כמו גם בפרטים רבים אחרים במבנה הפנטסטי של סנוסיאיין, מושפעים מאומנות הוויצ'ול. "אחד הדברים שרצינו להטביע במקום הזה הוא הצבעוניות האופיינית למקסיקו", מוסיפה פטריסיה. פטריסיה גם מלמדת את האורחים על צמחי המרפא שקיימים במקום, והאופן שבו הוויצ'ול ואחרים השתמשו בהם. אם היא חשה שהאורחים פתוחים לרעיון, היא עשויה להזמין אותם להצטרף אליה למדיטציה בסוף הסיור. מה שמניע אותה יותר מכל הוא הרצון לחלוק את האומנות, התרבות והיופי הטבעי של מקסיקו דרך החוויות והקשר האנושי. לדבריה, "הבנתי שלמרות שהאורחים שלי יכולים להיות סינים, מקסיקנים, ספרדים, אוסטרלים או כל דבר אחר, לכולנו יש רגשות, כולנו אוהבים, כולנו אנושיים". אנשים אולי נראים שונים, היא מוסיפה, "אבל מבפנים, כולנו מאוד דומים". היא מקווה שהמפגש עם הטבע והתרבות המקסיקנית והסיור בתוך הקן של קצלקואטל יעניקו לאורחים שלה נקודת מבט חדשה על החיים. "מה שאני אוהבת באירוח ובקשר עם האורחים שלי הוא שזה לא רק טיול מבחינתם, אלא ממש חוויה, והחוויה הזו היא בעלת משמעות רבה עבורם", לדבריה. "חופשה היא כמו לקחת פסק זמן מחיי היומיום, ואני רוצה לחלוק איתם את פסק הזמן הזה כדי שיוכלו להתבונן פנימה ולגלות מי הם ומה הם רוצים".